מעלת ישיבת ארץ ישראל - אסף אחדות ואשר סכין
מבוא
על עצם יציאת אדם מארץ ישראל לחו"ל, אומרים חז"ל במסכת בבא בתרא (ד"ף צא ע"א) שאסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל, וז"ל: "וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ".
מתי מותר לצאת מא"י לחו"ל?
כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' מלכים הלכות ט'): "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה, או לישא אשה, או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין.
במה דברים אמורים? כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".
גדרי איסור היציאה לחוץ לארץ
חז"ל גזרו שלא לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, והחמירו בדבר מאוד, עד כדי כך שאפילו אם אדם שהוא תושב חוץ לארץ ובא לארץ ישראל, צריך לברר מראש כיצד ינהג כך שלא יחול עליו האיסור לשוב לארצו אחרי שכבר נמצא בארץ ישראל. גם תושבי ארץ ישראל לא יכולים להקל ראש ולצאת לחוץ לארץ בכל מצב, אלא בתנאים מיוחדים.
חז"ל אמרו שמי שרוצה לישא אשה, יכול לצאת לחוץ לארץ, אבל יש לדעת שאין הכוונה שמותר לו לצאת ולהשתקע בחוץ לארץ משום כך, אלא שמותר לו לצאת לחוץ לארץ להכיר את אותה המיועדת, אבל את מקום מגוריו יקבע בארץ ישראל דוקא. ואם אותה בחורה - אפילו אם היא טובה - מציבה בפניו תנאי שאינה מוכנה להתחתן אתו אלא אם יגורו בחוץ לארץ, לא יצא להכיר אותה כלל. כמו כן, מותר לנסוע לפרנסה, אבל בתנאי שלא לעקור מארץ ישראל ולהשתקע במקום פרנסתו.
השתטחות על קברי אדמו"רים בחו"ל
יש חסידים הנוהגים לצאת לחוץ לארץ להשתטח על קברי רבותיהם, כגון חסידי חב"ד שנוסעים לציון האדמו"ר נר שביעי של חב"ד זצ"ל, או חסידי ברסלב שנוסעים לאומן בראש השנה. והנה, מעיקר הדין מותר הדבר, וצריך להודיעם מדוע אין הם משתטחים על קבר רבו של רבי נחמן…על פי רוב אין הם יודעים למי הכוונה, ואינם יודעים מי הוא רבו של רבם, וצריך להודיעם שהכוונה לרבי שמעון בר יוחאי ששוכן במירון שבארץ ישראל, וכי להשתטח על קברו הוא עדיף מכמה בחינות, ומהטובות שבהם היא שכן אין הם צריכים לצאת לחוץ לארץ משום כך.
ומכל מקום, כיון שכוונתם לשם שמים, אין לנו הכרח למנוע זאת מהם, והעיקר הוא שלא תהיה להם שום מחשבה להשתקע שם, אלא נסיעה להשתטחות גרידא, וחזרה לארץ.
כי רצו עבדיך את אבניה
ועוד כתב הרמב"ם: "גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (שם הל' י').
מעלת פירות ארץ ישראל
מעלתה ושבחה של ארץ ישראל אינה מתבטאת אלא בדרך הרוחנית, אלא גם בדרך הגשמית ניתן לחוש בשבחה.
דוגמא לדבר, טעמם של פירות ארץ ישראל עולה על כל פירות חוץ לארץ באשר הם, וידוע שיש ענף ייצוא רב בפירות הארץ, שאין להם דומה בשום מקום בעולם. ועוד יש לידע, שמי שאוכל פירות ארץ ישראל הכשרים כדת וכדין, שהתקיימו בו כל המצוות התלויות בארץ, ואפילו בשנת השמיטה - לא יכול לתאר לעצמו איזה מצוה גדולה ועצומה הוא מקיים בכך. וידוע שפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל קודמים בברכה לכל שאר הפירות, כגון תמר שקודם לאגוז, וכדומה.
הב"ח כותב שפרי של ארץ ישראל כגון תפוח, קודם לתפוח של חוץ לארץ, למרות ששל חוץ לארץ טרי יותר ונראה נאה ומשובח משל ארץ ישראל, והטעם הוא משום שבפירות ארץ ישראל מקיימים הרבה מצוות התלויות בארץ, וגוברת מעלתם הרוחנית על צורתם הגשמית. מכל זה ניתן לראות עד כמה חשובה ומעולה ארץ ישראל מכל ארצות כל העולם כולו. ומכל מקום, אם אין ברירה וישנם פירות שמקום גידולם אינו אלא בחוץ לארץ, אוכלים אותם משום שאין אין דרך אחרת.
שבחה של ארץ ישראל לעתיד לבוא
מסכת כתובות היא מהמסכתות היותר מורכבות בש"ס, ומסיימת בשבחה של ארץ ישראל, וז"ל:
(כתובות קיב:) "אמר רב חייא בר אשי אמר רב, עתידין אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שאמר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם".
ומכאן ניתן לראות כמה חשובה מעלתה של ארץ ישראל שמסכת כל כך קשה וחשובה העוסקת בענייני אישות וממונות מסיימת בדבר זה דוקא. והחשיבות בכך שכל האילנות שבארץ ישראל יתנו פירות היא, שלעתיד לבוא כל יהודי שגר בארץ ישראל ירצה רק לשבת וללמוד תורה ללא שום מפריע וללא שום עול פרנסה בזכות האויר הקדוש שיהיה בארץ ישראל.
וכיצד יתכן הדבר?
לכך ידאג הקב"ה לכל צרכיו ויצמיח לו את כל הדרוש לו על העצים. ולא תהיה זו צמיחה בעלמא, אלא שיהיה בכל פרי די והותר למאכל אדם ומשפחתו. וזהו שחז"ל אומרים שלעתיד לבוא אדם יקח ענב אחד, יבריג בו ברז ויוציא ממנו יין ללא עמל וטורח, וכך בכל פרי ופרי ימצא את מאכלו ובריאותו הצריכה לו. ולא רק פירות יצמיחו העצים, אלא אפילו חפצים הצריכים לאדם, כגון בגדים ומעילים וכד', ולא יהיו בהם שום חששות של איסור "שעטנז" וכד', וגם ימצא כל אדם את הבגד הראוי והמתאים לו לפי מידתו.
והכל במטרה לאפשר לכל אדם ללמוד תורה בנחת ובשלווה. וכך כותב הרמב"ם (הלכות מלכים פי"ב ה"ד וה"ה) וז"ל: "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"מ, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה. ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שבארנו בהלכות תשובה.
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויים כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
שבחה של ארץ ישראל
חז"ל הפליגו מאוד בשבחה של ארץ ישראל כמובא בגמרא בכתובות (דף קיב ע"א וע"ב):
"רבי זירא כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למעבר נקט במצרא וקעבר (כשהיה בא רבי זירא לארץ ישראל, הוא לא היה מחכה לאוניה שתעביר אותו את הנהר, אלא היה משליך עצמו למים ומחזיק בעץ או בחבל, מרוב חיבתה).
אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו (א"ל צדוקי אחד: אתם עם פזיז שהרי במעמד הר סיני הקדמתם פיכם לאוזניכם – היינו אמרתם 'נעשה' ואח"כ 'נשמע', ועדיין אתם פזיזים),
אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה (ענה לו ר' זירא: מקום שמשה ואהרן לא זכו להגיע אליו, מי שאמר שאני אזכה ?).
ר' אבא מנשק כיפי דעכו ("כיפי", אלמוגים, או סלעים - רש"י שם. רבי אבא הגיע לארץ בספינה והורידה אותו בנמל עכו וזה היה המקום הראשון בארץ ישראל שרגלו דרכה).
ר' חנינא מתקן מתקליה. כלומר, אם היה רואה אבנים או תל עפר בדרך שמפריע להולכי הדרך, היה מתקנו כדי שלא יוציאו לעז על ארץ ישראל, וכלשון רש"י: "משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים".
אבל התוספות (שם בד"ה רבי חנינא) מבארים שהיה רבי חנינא שוקל את האבנים אם הם קלות או כבדות. וכשמצאן כבדות ידע שהגיע לארץ, והיה מנשקן וקרא עליהן את הפסוק הזה "כי רצו עבדיך את אבניה".
ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. כלומר, כשהיו יושבים ללמוד בקיץ והשמש מחממת, היו יושבים בצל. ובחורף, היו יושבים בשמש להתחמם. וכל זה כדי לראות ולהראות שבחה של א"י.
ולכן לא יאמר אדם "כמה חם בארץ ישראל ואי אפשר לסבול זאת" או "כמה קר בארץ ישראל", אלא יאמר "קר לי" או "חם לי".
ועוד אומרת הגמרא: ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה (היה מתגלגל בעפרה) שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".
כל השוכן בא"י – עוונותיו מחולין
ועוד כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' מלכים הל' יא): "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנאמר 'וכל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון'. אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר 'וכפר אדמתו עמו', ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק".
לעולם ידור אדם בא"י
כתב הרמב"ם (שם הל' יב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים' ובפורעניות הוא אומר 'ואל אדמת ישראל לא יבאו'. כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו".
חוני המעגל
הגמרא בתענית (כ"ג ע"א) אומרת: ת"ר פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים, התפלל ולא ירדו גשמים.
עג עוגה ועמד בתוכה, אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג וכו'. אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה, ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים.
אמרו לו, רבי כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם. אמר להם, כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אעפ"כ הביאו לי פר הודאה, הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו:
רבש"ע, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות וכו' יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה.
שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי וכו' אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ונותן לו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".
גם אנחנו "בנים אתם לה' אלוקים" - אנחנו מבקשים מהקב"ה שיוריד לנו גשמי ברכה ונדבה, ועוד אנו מבקשים שנזכה לטל חיים. ויהיה רצון שיראו עינינו וישמח לבנו השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.
דבר התורה מוקדש לע"נ חברינו הצדיק אביתר בן אבנר ואורית אביבי זצ"ל
בטעינה...
