דף הבית >> חידושי הגדה לפסח מאת אביתר
 


חידושי הגדה לפסח / אביתר אביבי ז"ל

החידושים הבאים לוקטו, וחלקם אף חודשו ע"י אביתר עצמו במחברת מיוחדת שנכתבה לקראת פסח האחרון שלו. המחברת נבחרה למחברת היפה והמושקעת בשנה זו.
מתחת לדפי המחברת תוכלו לקרוא את החידושים מודפסים.































קדש ורחץ - חידוש מספר 1
הסדר ההגיוני והרגיל הוא סור מרע ועשה טוב.
קודם אדם צריך לסור מעשית רע ואח"כ לעשות טוב ולהיות יהודי קדוש. אבל ביציאת מצרים הקב"ה נתן לבנ"י קודם להיות קדושים ואח"כ להתרחץ בכדי להתקדש. קודם עשה טוב ואח"כ סור מרע. ולכן גם בליל הסדר אנו קודם כל מתקדשים ואחר כך מתרחצים.
 
מגיד – חידוש מספר 2
למה לא מברכים על סיפור יציאת מצרים? הרי זו מצווה, כמו שכתוב בהגדה: "מצווה לספר ביציאת מצרים?
א.    מצווה זו דומה למצוות הטבילה של האדם המתגייר שגם מברך לאחר הטבילה, שהרי לא יכול לברך לפני "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" . כך גם לגבי סיפור יציאת מצרים. נאמר חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ולכן אי אפשר לברך בהתחלה אלא רק אחרי שמספרים את כל סיפור יציאת מצרים, אז מברכים "אשר גאלנו."
ב.    מצווה זו היא מצווה שאין לה קיצבה כמו מצוות כיבוד הורים., שכתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" לכן צריך לספר ביציאת מצרים כל הזמן ולא מברכים על כך.
 
הא לחמא עניא – חידוש מספר 3
מתוך הקטע נראה שהוא תוקן בזמן הגלות, שישנה תפילה שבשנה הבאה יהיו בארץ ישראל ויהיו בני חורין.
יש לשאול מדוע לא תיקנו תפילה זו גם לפני החורבן כדי להזכיר שזה הלחם שאכלו אבותינו במצרים? אלא שאמירה זו לא תוקנה בשביל ללמד אותנו מה היה בעבר, אלא יותר בכדי למלא אותנו באמונה ותקווה לעתיד. כדי שלא נתעצב כשאנו מזכירים את יציאת מצרים, שהרי גם עכשיו עדיין לא הגיעה הגאולה האמיתית והשלמה. לכן אנו מזכירים שבמצרים אכלו אבותינו לחם עוני ובסוף נגאלו וכך גם אנו נזכה לגאולה השלמה. ולכן צריך אדם לאכול את המצה בשמחה, אפילו אם הוא נמצא בצרה גדולה. לזכור שעל אף שעכשיו הוא בצרה –  במהרה בימנו הוא יזכה לגאולה השלמה.
 
כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח – חידוש מספר 4
סדר ההגדה הוא שההגדה מתחילה בגנאי ומסיימת בשבח. בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו – גנאי לבנ"י , אבל בסוף ההגדה יש שבח לישראל ולכן כל מי שמרבה לספר ביציאת מצרים יגיע אל השבח.
 
עבדים היינו לפרעה במצרים – חידוש מספר 5
בעבדות יש מדרגות שונות של קושי:
1.    להיות עבד של מלך יהודי בארץ ישראל
2.    להיות עבד של מלך גוי בארץ ישראל
3.    להיות עבד של מלך גוי בארץ זרה
עם ישראל היו במצב הקשה ביותר 1. עבדים היינו 2. לפרעה  3. במצרים   והקב"ה גאל את ישראל מכל דרגות העבדות שנאמר: "ויוציאנו ה' אלוקינו משם"   1. ויוציאנו – כבר לא עבדים   2. ה' אלוקינו – כבר לא פרעה   3. משם – כבר לא במצרים.
 
הבן הרשע – חידוש מספר 6
נאמר בהגדה לאביו של הבן הרשע: "ואף אתה הקהה את שיניו".
 גימטרייא רשע = 570
             שיניו =  366
                          ------
                          204 = צדיק
גם הבן הרשע בתוכו, בנישמתו הוא צדיק, ורק בעקבות קשיים שעברו עליו בימי חייו הוא נהיה כרשע. ואביו צריך להוציא ממנו את הכעס ובכך לגלות את צידקותו.
חידות
1.    הפסח אינו נאכל אלא בחמץ - תשובה:   ר"ת : בלילה, חצות מנוייו, צלי
2.    א. וכי יכה איש את עין עבדו
ב.    ועשה פסח לה'
ג.     לא תאבה לו ולא תשמע אליו
תשובה: וכי יכה= להוציא את העין של המילה עבדו ישאר בדו. ולא בד"ו פסח (פסח לא יחול לעולם בימים ב, ד, ו, של השבוע) ואם מישהו עושה פסח  ( בימים אלה) לא תקשיב לו ולא תשמע אליו.
3.    למה ר' יהודה נתן סימנים לעשרת המכות?
תשובה: כי מכות בלי סימנים לא שוות כלום...
 
חידוש מספר 7
בהא לחמא עניא כתוב "כל דכפין יתא ויכול" כלומר בגלות אנו מזמינים אנשים לאכול איתנו, ואחרי זה כתוב לשנה הבאה בני חורין ובארץ ישראל, ואיך זה קשור? תשובה: בגלות אפשר אבל בא"י הפסח נאכל למנוייו.
 (הסבר: ההלכה האומרת שהפסח אינו נאכל אלא למנוייו כלומר רק מי שמנוי על החבורה יכול לראכול מהפסח. לעומת זאת בהגדה אנו מזמינים כל כל דכפין יתי ויכול, אפילו את אלה שלא מנויים על החבורה וזהו למעשה ההבדל בין הפסח שנעשה בגלות לבין הפסח שיהיה בעז,ה במקדש שהפסח יאכל רק למנוייו.)
 
וירעו אותנו המצרים ויענונו חידוש מספר 8
נשאלת השאלה מדוע אמרה התורה "וירעו אותנו" ולא וירעו לנו?
פרוש א': עשו אותנו רעים ע"י כך שבנ"י היו במצרים הם הושפעו מטומאתם של המצרים וניהיו רעים.
פרוש ב': נעשו לנו כרעים (חברים) התחברו אלינו וע"י כך הכשילו אותנו.
 משל למה הדבר דומה: לאדם שלבש מעיל והשמ והרוח התערבו בינהם מי יצליח לגרום לאותו אדם להסיר את המעיל. אמרה הרוח: אני אנסה ראשונה. התחילה הרוח לנשוב בשיא החוזק וניסתה להעיף את המעיל מעל האדם. אך ככל שהרוח התגברה האדם רק חיזק את אחיזתו במעיל ולא עזב אותו. אמרה השמש לרוח: תני לי לנסות. הוציאה השמש את קרניה החמימות ובתוך רגע פשט האדם את מעילו. והנמשל: המעיל הוא הזהות היהודית של עם ישראל. כאשר הגויים מקשים את עלינו ועושים לנו צרות עמ"י רק מחזק את יהדותו ואוחז בה. אך כאשר הגויים מתקרבים אלינו ונראים כחברים. אז עם ישראל פשט את יהדותו ומתרחק מהתורה.
 
דצ"כ עד"ש באח"ב – חידוש מספר 9
ר' יהודה היה נותן  סימנים למכות. מה הצורך באותם סימנים? האם אנו לא יודעים מהם עשרת המכות? הכלי יקר אומר שבעשר המכות נתנו לעמ"י יסודות חשובים באמונה. הקבוצה הראשונה דצ"ך מלמדת אותנו "כי אני ה' " (נאמר במכות אלה) שיש אלוקים בעולם.
הקבוצה השניה נאמרה על המכות בה "כי אני ה' בקרב הארץ" לא רק שיש ה' בעולם אלא גם שביכולתו להשפיע על דברים המתרחשים בעולם. רק בקבוצת מכות זו התחילהההפליה בין מצרים ובין ישראל.
בקבוצת המכות השלישית נאמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. קבוצה זו מלמדת אותנו את היסודות כי אין כוחות נוספים הפועלים בעולם אלא הקב"ה בלבד. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
מהי הגדה? – חידוש מספר 10חידוש של אביתר ז"ל
שורש המילה הגדה: להגיד. הוא להציב נגד ובלשון ימנו להמחיש. בלילה זה אנו משתדלים להמחיש את יציאת מצרים באמצעים שונים. כגון: אכילת מרור, אכילת מצה, ובמצווה העיקרית של הלילה: סיפור יציאת מצרים. גם מצווה זו אינה נעשית בדרך של הרצאה את בדרך של יצירת סקרנות. עידוד לשאלות ובמעורבות אישית של כל בני המשפחה בחווית ליל הסדר.
 
ותשחת הארץ מפני הערוב – חידוש מספר 11 - של אביתר ז"ל
בליל הסדר אנו נוהגים להזכיר את עשרת המכות ואחת מהן היא מכת ערוב. במכת ערוב נאמר: "ומלאו בתי המצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עליה." נשאלת השאלה מדוע נאמר "וגם האדמה אשר הם עליה"? ישנם שתי תשובות:
1.    נעשה נס שכל חיה שהגיעה ממקום מסוים בעולם ומתחתיה היה את האדמה המתאימה לה כגון: דב קרח לכל מקום שהלך היה קרח מתחתיו.
2.    היתה חיה מיוחדת שהיתה מחוברת לאדמה ובדרך כלל לא יכולה לזוז, וניזונה מחיות שמתקרבות אליה. אבל במצרים היא יכלה לזוז והגיעה עם האדמה שהיא מחוברת אליה.
וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. – חידוש מספר 12
הסבר עפ"י משל לאוניית נוסעים שנקלעה לסערה בלב ים, והאוניה עמדה להישבר והיו הנוסעים צועקים אל ה'. ובדרך נס ניצלה הספינה והגיעה אל חוף מבטחים.  ברור שהעניים שהיו בספינה וחייהם חיי צער ויסורים נתנו שבח רק על הצלת חייהם, ולעומתם העשירים שבספינה שחייהם מלאים עושר ונחת הוסיפו שבח לא רק על הצלת חייהם אלא גם על על כך שזכו לחיות חיי עושר. והנמשל: כך גם ביציאת מצרים הישועה היתה בשני אופנים: 1. שנגאלנו מהשעבוד והצער והסבל הגופניים 2. שנגאלנו משעבוד הרוח ומהטומאה שבמצרים וזיכנו להתקדש בקבלת התורה ולפי זה המספר מעט ביציאת מצרים מודה רק על ההצלה הגופנית ואילו המרבה לספר מודה גם על ההצלה הרוחנית ולכן המרבה לספר הרי זה משובח, שמעיד עלך עצמו שהוא משובח ויודע את הערך האמיתי של יציאת מצרים.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...