עוד חזון למועד - זכריה בלאו
מבוא
כשפותחים את הספרות היהודית הקלאסית, נתקלים במושג אחרית הימים פעמים רבות. מוסכם כי מדובר בפרק זמן אשר יתקיים לאחר שמצב העולם המוכר לנו ישתנה בצורה דרמטית. אך הפרטים של אחרית הימים הם מאוד לא ברורים ושרויים במחלוקת, אפילו ברמה הבסיסית של מהות אחרית הימים ומה בדיוק יקרה. חלק מהאי-ודאות הוא מכוון, כי יש התנגדות לחשיבת הקץ ובירור אחרית הימים. דברי הרמב"ם "איש לא ידע מה יהיה עד שיהיה" אינם מתארים רק את המציאות אלא את המצב האידיאלי. אף על פי כן, במאמר זה אנסה לאבחן את השיטות השונות, ולעיתים קרובות מנוגדות, על מהות אחרית הימים, וגם אדבר על דמות המשיח. חשוב להדגיש שכשאני אומר אחרית הימים אני מתכוון לתקופה אשר תכלול כמה שלבים, והם: עקבתא דמשיחא, מלחמת גוג ומגוג, התגלות אליהו הנביא וביאת המשיח, תחיית המתים, יום הדין לכל באי עולם והעולם הבא שיתקיים לנצח. יש כמה מחלוקות בעניין סדר השלבים אך לא על זה ברצוני לדבר במאמר זה.
האם סדר העולם ישתנה עם בוא המשיח?
בתת-נושא זה אדבר על מהות אחרית הימים בימות המשיח מבחינת שינוי מעשה בראשית- האם העולם יראה פחות או יותר אותו דבר או שיחולו שינויים דרסטיים?
כתוב במסכת ברכות (לד:) "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה א-לוקים זולתך ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד שנאמר 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ''. המחלוקת הבסיסית היא בעניין מה יקרה באחרית הימים. לדעת רבי חייא כל הנבואות של נביאי ישראל והניסים המובטחים יתקיימו בימות המשיח, שהרי בעולם הבא יקרה משהו אחר שלא מובן לפי המונחים שלנו ורק ה' יודע מה יקרה, אז ברור שלא על זה דברו הנביאים. לעומתו, סובר שמואל שבימות המשיח לא יהיה שינוי במעשה בראשית, והעולם ימשיך בדרכו חוץ מזה שעם ישראל ישלוט בעצמו ויהיה חופשי לגמרי (זה לא נשמע כמו שינוי כל-כך גדול אך הוא משנה הרבה דברים). אך לא ברור מדבריו של שמואל מה יקרה עם דברי הנביאים. היד רמה סובר ששמואל חושב שהם יקרו בעולם הבא, בהתאם לדעותיו על גוף בעולם הבא, אבל הרמב"ם, ההולך בדרך שמואל, מוכרח להגיד שכל דברי הנביאים הם על דרך המשל או שיקרו בשלב של תחיית המתים אשר יהיה בין ימות המשיח לעולם הבא, בגלל שהוא סובר שבעולם הבא אין גוף ולכן הניסים לא יתאפשרו שם. הראב"ד מקשה על הרמב"ם: הלא כתוב "והשבתי חיה רעה מן הארץ" וכתוב "וגר זאב עם כבש"? הרי רואים שמעשה בראשית תשתנה! הרמב"ם יענה לזה שמה שנאמר שם זה משל ושהנמשל הוא שיהיו עם ישראל, שנמשלו לכבש, יושבים לבטח עם רשעי עולם שנמשלו לזאבים ולנמרים שנאמר "זאב ערבות ישודדם נמר שוקד על עריהם".
מובא בספרי בחוקותי א,ב:
"והשבתי חיה רעה מן הארץ - רבי יהודה אומר: מעבירם מן העולם. רבי שמעון אומר: משביתן שלא יזוקו. אמר רבי שמעון: אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין [=ואינם] מזיקים? אמור: בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים. וכן הוא אומר: 'מזמור שיר ליום השבת' - למשבית מזיקים מן העולם; משביתן שלא יזיקו. וכן הוא אומר: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהם ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה' - מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו." לפי ר' יהודה סדר בראשית ישתנה, ואולי ברור כך גם לפי שיטת רבי שמעון.
נבחן את שאר המפרשים על הפסוקים המוזכרים. בישעיהו פרק יא "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וכו'. רוב המפרשים מבינים את פסוק על פי משמעו, כלומר שסדר העולם ישתנה, כמו שראינו אצל הראב"ד. אבן עזרא סובר שזה משל (כמו שפירש הרמב"ם). הרד"ק מביא פירוש שלישי. הוא אומר שלא יתכן שזה משל שהרי כתוב "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" אבל בימות המשיח יהיה שלווה בכל העולם ולא רק בארץ ישראל. אומר הרד"ק שכוונת הפסוק היא שבאמת החיות לא ישנו את טבעם ויטרפו חיות אחרות ויאכלו בשר בדיוק כמו היום. אבל ה' מבטיח שהחיות הרעות לא יגרמו נזק ליושבי ארץ ישראל ובהמתם כמו שכתוב "והשבתי חיה רעה מן הארץ". זאת אומרת, אם יקיימו את רצון ה' אז החיות הרעות לא יגרמו להם נזק.
מה בדיוק כוונת הפסוק "והשבתי חיה רעה מן הארץ (ויקרא כו:ו)?" הרמב"ן אומר שהכוונה גם פה וגם בישעיהו י"א היא שבארץ ישראל בזמן שמקיימים מצוות, אין חיה ורמש ממיתים את האדם כשם שבימינו אין החיה ורמש באמת הורגים אלא שהחטא הורג. כך היה בראשונה בזמן בריאת עולם שהחיות אכלו רק מן הצומח וכך גם יהיה לעתיד לבא.
האם הדעה שאין דמות משיחית יחידה היא דעה לגיטימית?
רוב המקורות לא רק מזכירים אלא מדגישים דמות משיחית יחידה שתבוא ותגאל את עם ישראל. אך יש מספר מקומות אשר שמה המשיח אינו מוזכר בכלל ולא ברור האם יש בו צורך על פיהם. אפילו יש מקור אחד שמובא בו הדעה שלא יהיה משיח. אחזור לזה בהמשך. האם יש מקום להגדיר את דעה זו (שיש משיח) כדעה לגיטימית ביהדות? האם זה כמו הכחשת מציאות ה', או יותר דומה להכחשת קיום הגוף בעולם הבא? נבחן את הטענות שאומרות שיהיה חוסר נוכחות של דמות יחידה של משיח. הפסוקים המעורפלים הם לרוב המקורות אשר מדברים על ה' כגואל העתידי בלי להזכיר בן אדם. בירמיהו לא:י נאמר "כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ובישעיהו יא:יא-יב כתוב "והיה ביום ההוא יוסיף ה'..ועשה נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ." ברור שאפשר להבין את פסוקים אלו גם לפי הדעה שיש משיח אישי. השאלה שלנו היא האם הדעה שיש גאולה בלי דמות משיחית היא דעה לגיטימית. יש שני מדרשים שלכאורה מייצגים את הדעה הזאת. 1) במדרש תנחומא, נאמר כך: "אמר הקדוש ברוך הוא בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם... אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים" ובמדרש תהילים מובא: " וכן ישעיה מפרש ופדויי ה' ישובון (ישעיה לה י), ולא פדויי אליהו, ולא פדויי מלך המשיח, אלא פדויי ה'" . כאמור, אפשר להבין את המדרשים האלו באופן שיש משיח אישי אלא שריבונו של עולם הוא הגואל האמיתי וישלח לנו שליח שיגאלנו. עכשיו הגענו לדעה הברורה שאומרת שאין משיח: במסכת סנהדרין צג: אמורא בשם רבי הילל (שלא מופיע בשום מקום אחר בגמרא) אומר שלא יהיה משיח כי בני ישראל כבר קיבלו אותו והפסידו אותו עם חזקיהו. יש מחלוקת ראשונים האם הוא רק התכוון שלא תהיה דמות משיחית אחת או שהוא גם שלל את כל הרעיון של הגאולה. לא משנה למה הוא התכוון, הגמרא דוחה את הדעה מיד, מביאה הוכחות שזה לא כך ומתפללת לה' שיסלח לר' הילל על טעותו! ברור לגמרא שאין זו דעה ליגיטימית! ואכן, היהדות רואה במלך המשיח פרט עמוק ומחויב באמונה.
האם המשיח יעשה ניסים?
כתוב בישעיהו פרק י"א פסוקים א'-ג' "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה...והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח". בגמרא בסנהדרין דף צג: יש דיון לגבי מהי הכוונה של המילה "והריחו". "אמר ר' אלכסנראי: מלמד שהטעינו מצוות וייסורים כריחיים. רבא אמר: דמורח ודאין דכתיב "ולא למראה עיניו ישפוט". ר' אלכסנדראי אומר שהכוונה היא שהמשיח יהיה סובל ממצוות ומייסורים אשר ה' יעמיס עליו. רבא אומר שהכוונה היא שהמשיח יוכל בחוש הריח לזהות מי זכאי בדין ומי חייב. וכמוהו, אומר האברבנאל שאחד התנאים למשיח הוא שיוכל לעשות ניסים ונפלאות כגון זיהוי זכאים על פי הריח. וכן מה שכתוב בישעיהו י"א:ד' "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" האברבנאל מסביר שהמשיח בדברו יוכל לשנות את העולם.
לעומת כל מה שכתוב כאן, אומר הרמב"ם כי מלך המשיח לא יעשה שום ניסים. הוא ממשיך בדרכו של "עולם כמנהגו נוהג" ומוכיח זאת מהסיפור של בר כוכבא, שהרי ר' עקיבא ועוד הרבה חכמים האמינו בבר כוכבא כמשיח והרי בר כוכבא לא עשה שום נס. ולכן ברור שהמשיח לא צריך ואולי אפילו לא יוכל לעשות ניסים. שואל עליו הראב"ד: הרי בגמרא בסנהדרין המוזכר לעיל מובא סיפור על בר-כוכבא, שהיה "מלך"- מנהיג המרד- לשנתיים וחצי ואמר לחכמים שהוא המשיח. חכמים שלחו לבדוק האם הוא יכול לדון על פי חוש הריח וכשראו שלא יכול הרגוהו! מכאן יוצא לא רק שהוכחת הרמב"ם אינה נכונה, אלא גם שהמשיח חייב לעשות ניסים!
יש כמה תשובות בשם הרמב"ם: הכסף משנה אומר שיש חילוקי דעות בין כמה מפרשים בנושא בר-כוכבא- יש את המדרש המוזכר כבר ויש עוד פירוש, באיכה רבתי פרק ב. בפירוש זה כתוב שבר-כוכבא נהרג על ידי אומות העולם. הרמב"ם סבר שהסיפור בסנהדרין הוא לפי ר' חייא החולק על שמואל, ולכן הרמב"ם שפוסק כשמואל חושב כמו הפירוש באיכה רבתי. הלחם משנה אומר שהסיפור בפרק חלק (סנהדרין דף צ"ג), זו הדעה של רבא שחשב ש"הריחו" זה מלשון להריח ודאין ולכן בסיפור המובא שבדקו את בר כוכבא ביכולתו להריח ודאין. אבל בגלל המדרש באיכה רבתי רואים שזה לא נכון ושלא חכמים הרגוהו אלא אומות העולם הרגוהו וכך רואים שהסיפור של רבא אינו צודק ולכן הלכה כר' אלכסנדראי וממילא יוצא שהמשיח אינו צריך לעשות ניסים.
הרדב"ז מסביר את כל הסיפור של בר כוכבא על פי דעת הראב"ד שחכמים שלחו לבדוק אם הוא מריח ודאין או לא והוא לא עשה זאת. כמה מהחכמים סברו אז שהוא איננו המשיח וכמה מהם, וביניהם ר' עקיבא, סברו שהוא כן המשיח אלא שלא היה צורך בנס באותה שעה. ומה שכתוב בסנהדרין שחכמים הרגו אותו, הכוונה היא שחכמים רפו את ידיהם ממנו והפסיקו לסמוך בו (חוץ מר' עקיבא ופמלייתו) ולאחר שרפו ידיהם ממנו הרגוהו אומות העולם כפי שמובא באיכה רבתי.
איך יראה העולם הבא?
בתת-נושא זה אדבר על מהות אחרית הימים בעולם הבא, ואתמקד בשאלה של גוף בעולם הבא. הרמב"ם סובר שלא יהיה גוף בעולם הבא ונפשות הצדיקים בלבד יתקיימו כמו מלאכי השרת. ברור שאם אין גוף אין גם את כל הדברים שהגוף צריך כגון אכילה ושתייה. וכן אמרו חכמים "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". אם אין אכילה ושתייה ותשמיש אין סיבה לגוף להתקיים, כי כל הייעוד של הגוף הוא אכילה כדי לקיים את הגוף ותשמיש כדי להביא לעולם זרע של הגוף, וה' לא היה בורא גוף בלי סיבה או תכלית! הוא אומר שכאשר אומרים שהצדיקים ישבו אין הכוונה לישיבה של גוף אלא הכוונה היא שיתקיימו בלי עמל. וכן מה שכתוב "ועטרותיהם בראשיהם" הכוונה היא לא לעטרות ממש אלא הכוונה היא לדעת ולחכמה אשר בזכותן הגיעו הצדיקים לעולם הבא. לפי הרמב"ם הכוונה של המושג "כרת" בתורה היא שאותו אדם לא יזכה לחיי העולם הבא אלא שאחרי המיתה מי שחייב כרת יכרת ויאבד לגמרי. הרמב"ם סבר שהתנאי המוקדם לעולם הבא הוא החכמה והבינה.
מהצד השני, יש הרבה הוגים אשר חולקים על דעה זו של הרמב"ם. הראב"ד אפילו אומר שדברי הרמב"ם נשמעים קרובים מאד לדברי אלו האומרים שאין תחיית המתים לגוף אלא לנשמה בלבד, וברור שלא לכך התכוונו חכמים שאמרו בכמה מקומות שהגופות יעמדו מחדש אחרי שמתו. אפשר לענות בשם הרמב"ם כמו שהוא כותב באגרת תחיית המתים, שהוא חושב שתחיית המתים והעולם הבא הם שני שלבים שונים לגמרי של אחרית הימים. כלומר, שקודם יהיו ימות המשיח אשר בם לא ישתנה שום דבר כמו שבארנו לעיל. אחרי ימות המשיח, תגיע התקופה של תחיית המתים וכולם יקומו לתחייה עם הגופות שלהם ויחיו לזמן קצר. השלבים האלה הינם חלקים צדדיים של התוכנית האלוקית . לאחר השלבים האלו יתקיים העולם הבא, אשר הוא תכלית התוכנית האלוקית והדבר הטוב ביותר שיש. לא רק שהרמב"ם סובר שיש תחיית המתים, אלא שהרמב"ם מחשיב את הכופר בתחיית המתים כאחד מאלה שמקבלים כרת ואינם זוכים לחיי העולם הבא.
הרמב"ן גם סבר שיהיו גופות בעולם הבא, ואמר שהגופות יתקיימו מזיו השכינה כמו שמשה התקיים בחורב וכמו שחיות מרכבתו של הקב"ה ניזונים מזיו השכינה. הוא מוכיח שיהיה גוף מאליהו ומחנוך שעלו לשמיים בגופם. לשאלה של הרמב"ם שלא יהיה צורך בגוף בעולם הבא הוא עונה שתי תשובות. הראשונה, שהגוף יברא מחדש לצורך תחיית המתים, שאז יצטרכו בשימושים אלו של הגוף. ולאחר ימות המשיח לא יבטלו את הגופות כי אין ה' רוצה לבטל משהו שאין לו תכלית מפני שכבר ממש אותה אך בעבר היה לו תכלית. התשובה השנית היא קצת קבליסטית-בדמות הגוף יש סודות עמוקים- הקב"ה ברא אותו בצורה הזאת לצורך נשגב ומוסתר, והצורך הזה מתקיים גם בעולם הבא.. היד רמה גם סובר שיהיה גוף ביחד עם הנשמה בעולם הבא ועונה לשאלות הרמב"ם בצורה אחרת. הוא אומר שיש גוף, אפילו שאין לו באמת צורך, בגלל שגם הגוף הייתה חלק מהמעשים הטובים שעשה האדם. כמו שאמר אנטונינוס לרבי שהנשמה והגוף יכולים לפטור את עצמם באמרם שבלי האחר לא היו יכולים לעשות מעשים רעים ולכן הקב"ה דנם כאחד כך גם הם מקבלים את השכר כאחד כי כל אחד מהם חיוני למעשים הטובים אשר נעשו.
הרמ"א מתקיף את הרמב"ם בכמה דרכים. הוא אומר שדעת הרמב"ם בעניין תחיית המתים היא נגד פשט דברי חז"ל, כי פשוטם של הדברים הוא שתחיית המתים מוביל לעולם הבא ושהוא שלב חשוב, לא שהוא שלב ביניים בין ימות המשיח לעולם הבא. הוא גם מתנגד להסבר הרמב"ם כי דעת הרמב"ם מדי טבעית- הרמב"ם אומר כי השכר בחיי העולם הבא תלויים בידע הבן-אדם ולא ביושרו. הוא גם אומר שחיי העולם הבא הם חלק מהטבע של הנשמה- אם כן, מה עושה ה'? שתי השאלות האלו הם שאלות רעיוניות והרמב"ם יכול להגיד שהוא חושב אחרת, אך בגלל השאלות האלו מתנגד הרמ"א לעמדת הרמב"ם.
דעה שלישת יש בעניין, והיא של הרשב"א: הוא חושב שלא רק יהיה גוף אלא שהגוף גם יצטרך לאכול כדי להתקיים! הוא כן מסכים שהאכילה תהיה פרט שולי ביותר ואנשים יאכלו רק כדי לשרת את הקב"ה, כמו שלמדנו שאין הנבואה שורה מתוך עצבון או עצב אלא מתוך שמחה. הוא מוכיח זאת מאכילת הלוויתן אשר הוא לוקח כפשוטו. הוא גם מעלה את האפשרות שהאכילה תהיה רק שלב אחד בעולם הבא לפני שהאדם מתעלה ועובר למציאות יותר רוחנית. הרשב"א מסביר את שיטתו בצורה כזאת: באכילה ושתייה יש כוח ואנרגיה, אשר אפשר להטות לטוב או לרע, בהתאם לכוונה מראש. בלוויתן יש כוחות עצומים המיועדים לטוב, כי הוא נברא בששת ימי בראשית בקדושה. לכן הצדיקים יאכלו אותו ויקבלו אנרגיות בשביל עבודת ה'.
סיכום
חשוב לי לציין, אחרי העבודה הזאת, שכל המפרשים המוזכרים בחיבור לא ראו בחשיבת וחישוב הקץ דבר שהוא ברור טוב, אלא חשבו שיש להאמין בעיקר הדברים ולהשאיר את השאר לה'.
כפי שאמר הרמב"ם: "ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו."
יהי רצון שכולנו נזכה ליהנות מזיו השכינה בעולם הבא ולאכול את הלוויתן (לפי הרשב"א) במהרה בימינו אמן.
המאמר הזה מוקדש לזכרו של אביתר אביבי ז"ל
לצערי, לא זכיתי להכיר אותו אישית, אבל לפי כל מה ששמעתי עליו מחברי בחורב, הוא היה אדם ישר עם לב- טוב שרוח הבריות נוחה הימנו. יהי זכרו ברוך
בטעינה...