לטייל בבטיחות - אתר הנצחה לאביתר אביבי ז"ל שטבע בטיול השנתי - תחיית המתים

תחיית המתים -

יאיר הופמן אליה פיקאר ונועם קפלינסקי.

מבוא:

במאמר זה אנחנו רוצים לבדוק את הנושאים הבאים:

היחס לתחיית המתים בתנ"ך.

היחס לתחיית המתים בתלמוד.

היחס לתחיית המתים אצל הרמב"ם.

מהי תחיית המתים?

תחיית המתים היא מושג שקיים בדתות ואמונות שונות. ובעצם מבטא אמונה בכך שלעתיד לבוא המתים יקומו לתחייה.

היחס לתחיית המתים בתנ"ך

הרעיון שהמתים עתידים לחיות לעתיד לבוא מופיע כמה פעמים בתנ"ך:

בספר דברים מופיע המושג "תחיית המתים" לראשונה, כהבטחה האלוהית לעתיד של גאולה ותקווה:

"רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל") דברים ל"ב, ל"ט( בפסוק זה נאמר שאחת התכונות של הקב"ה הוא להמית ולהחיות מתים, וניתן להבין שאותם אלה שהמית- אותם יחיה.

בספר ישעיהו מופיע הפסוק הבא:

"יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל"

גם בפסוק זה נאמר שהקב"ה יחיה מתים ויקים לתחייה הנבלות שהם בעלי חיים מתים.

בספר דניאל ישנם שני פסוקים שבהם מוזכרת תחיית המתים:

"וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם) " דניאל י"ב, ב').

ורבים מישני אדמת עפר יקיצו- יחיו המתים (רש"י)

"וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין". (דניאל י"ב,י"ג)

"לך לקץ"– " ותעמוד בתחיה לקחת גורלך הניתן לחלקך אחר התחיה" (מצודת דוד)

בספר מלכים מופעים שני סיפורים על החייאת מתים:

בראשון אליהו מחייה את בן האלמנה, ובשני תלמידו הנביא אלישע מחייה את בן האישה השונמית:

סיפור אליהו והאלמנה במלכים א' פרק י"ז פס' י"ט – כ"ב:

"וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ: וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אלוקי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ: וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אלקי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ: וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי"

סיפור אלישע ובן האישה השונמית במלכים ב' פרק ד' ל"ב – ל"ה:

"וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ: וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה': וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד: וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו"

בספר יחזקאל מובאת נבואה המתארת את תחיית המתים:

פרקל"ז פס' א'-ו'

"הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת: וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' אַתָּה יָדָעְתָּ: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה': כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם: וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'"

משמעות הפסוקים היא שיחזקאל הינו עד לחזון בו הוא רואה הרבה עצמות יבשות בבקעה, הנהפכות על ידי רוח ה' לאדם בעל גידים, בשר ועור, אשר לבסוף גם חוזרת אליו רוח החיים.

תחיית המתים בתלמוד

אף על פי שמצאנו הרבה מקורות בתנ"ך לתחיית המתים, מסתבר שהיו אנשים שלא האמינו בכך שהתורה מספרת על תחיית המתים ולכן הם לא האמינו בכך. התלמוד מביא הוכחות רבות מן התורה לתחיית המתים. בסוף כל הוכחה נאמר "מכאן לתחיית המתים מן התורה" או "מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה". אנחנו חושבים שכנראה היו רבים שלא האמינו בתחיית המתים ולכן החכמים היו צריכים לעשות מאמץ גדול כדי לשכנע אותם שאכן תחיית המתים היא מן התורה.

מתוך מסכת סנהדרין דף צ' ע"א עד צ"א ע"ב:

"אמר רבי מאיר: "מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר : "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת" לה' שר לא נאמר, אלא ישיר- מכאן לתחיית המתים מן התורה".

"א''ר יהושע בן לוי: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" היללוך לא נאמר, אלא יהללוך. מכאן לתחיית המתים מן התורה".

בכל הפסוקים המובאים בדרשות האלה כתוב בלשון עתיד ולא עבר, שאמור היה לכתוב בכל אותם פסוקים מילים בזמן עבר כגון: "אז שר משה.." , "עוד היללוך סלה" , "קול יחדיו רננו". מכאן לומדים בגלל שלא נכתב בלשון עבר אלא בלשון עתיד- שתחיית המתים מן התורה.

"ר' סימאי אומר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען" לכם לא נאמר, אלא להם- מכאן לתחיית המתים מן התורה."

בפרשת וארא נאמר למשה על ההבטחה של הקב"ה לאבות לגבי הארץ. ובו כתוב: "לתת להם את ארץ כנען" לא כתוב "לכם" (עם ישראל) אלא "להם" – האבות למרות שהם כבר מתו הקב"ה יתן להם את הארץ בעתיד. מכאן לומדים לתחיית מתים. ויש עוד פסוק שמתקשר לזה: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם...".

"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לִתְחִייַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר י"ח) "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה` לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן", וְכִי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לְעוֹלָם קַיָּים, וַהֲלֹא לֹא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ תְּרוּמָה? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁעָתִיד לִחְיוֹת, וְיִשְׁרָאֵל נוֹתְנִים לוֹ תְּרוּמָה, מִכָּאן לִתְחִייַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה."

ההוכחה היא מכך שבפסוק כתוב שיביאו תרומה לאהרן הכהן, וחיוב תרומה הוא רק בארץ ישראל ואהרן לא נכנס לארץ מכאן שעתיד לחיות.

ברכות ט"ו ע"ב:

"וא"ר טבי א"ר יאשיה : מאי דכתיב: {משלי ל'-ט"ו} "שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם" וכי מה עניין שאול אצל רחם? אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא. והלא דברים קל וחומר, ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות. מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה."

הגמרא רוצה להבין מה קבר קשור לרחם בפסוק. להראות לך שתחיית המתים היא מן התורה שכמו שברחם מכניס ומוציא כך גם בקבר – שאול.

תחיית המתים במשנת הרמב"ם והראשונים:

הרמב"ם, בפירוש המשניות בהקדמה לפרק "חלק" של מסכת סנהדרין כותב:

"ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע"ה ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה, אבל הוא לצדיקים , וכן הוא לשון בראשית רבה, גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים, ותחיית המתים לצדיקים בלבד, ואיך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחיים... ודע כי האדם יש לו למות בהכרח ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו."

כאן לפי הרמב"ם רואים שתחיית המתים זה יסוד היסודות של תורת משה רבינו שמי שלא מאמין בתחיית המתים לא נקרא יהודי. עוד דבר שניתן ללמוד ממקור זה לפי הרמב"ם שאדם שנפטר יחזור לתחייה באותו מצב שבו הוא מת.

במשנה תורה הרמב"ם לא מזכיר בכלל את תחיית המתים! שבעיניי רבים זה תמוה, ועוד, הוא כותב בהלכות מלכים: "ואל יעלה על דעתך שמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או יחיה מתים וכיוצא בדברים". לעומת זאת יש לו אגרת שנקראת איגרת תחיית המתים שבו הוא עונה תשובות לשאלות שבאו אליו:

מתוך אגרת תחיית המתים:

הרמב"ם מספר שהגיע אליו מכתב מתימן ובו הם שאלו אותו מה עמדתו לגבי תחיית המתים שבמשנה תורה הם לא מצאו את דעתו בנושא:

"וכאשר היה בשנת אלף וחמש מאות לשטרות, הגיעה אלינו איגרת מארצות תימן, ישאלו בה על דברים, ואמרו שיש אנשים אצלם שפסקו שהגוף יכלה ויפסד, ולא תשוב הנפש לגוף אחר הפרדה, ושהגמול והעונש לנפש לבד.. והביאו ראיה ממה שאמרנוהו אנחנו בבני העולם הבא. וכאשר נזכרו להם דברי החכמים הגלויים המבוארים בתחיית המתים, וקצת דברי הנביאים, אמרו זה משל ויפורש... ובקשו ממנו תשובה, והשיבונו על שאלותיהם, ובארנו להם שתחיית המתים פינת התורה, והוא שוב הנפש לגוף, ולא יפורש זה. ושחיי העולם הבא אחר תחיית המתים כמו שאמרנו בפרק חלק, וחשבנו שזה השיעור מספיק."

עוד שאלו אותו על מה שכתב שהמלך המשיח לא צריך להחיות מתים:

"וכבר ספקו ג"כ אנשים בדברנו בסוף החבור, במקום שאמרנו דבר זה לשונו "ואל יעלה על דעתך שמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או יחיה מתים וכיוצא בדברים" (הלכות מלכים פרק י"ב הלכה ג') "

וכך השיב להם הרמב"ם:

"והבאנו ראיה על זה מה שביארנוהו. וחשבו קצת חלושי העיון, שזאת הכחשה לתחיית המתים, והוא סותר מה שביארנוהו בפירוש המשנה, שתחיית המתים פינה מפנות התורה. וזה כולו מבואר, אין ספק בו ולא סתירה, והוא שאנחנו אמרנו שהמשיח לא יבוקש ממנו שיעשה מופת, שיבקע הים או יחיה מת על צד המופת, מפני שאין מבוקש ממנו מופת אחר שיעדו בו הנביאים אשר התאמתה נבואתם.

מדוע טעו בדברי הרמב"ם?

"ויראה שאשר הביא אלו האנשים לטעות ולספק בדברינו בתחיית המתים, היותנו מאריכים בסיפור העולם הבא, ולבאר מאמרים אמיתיים, ולזכור כל דברי הנביאים והחכמים המורים עליו. וכשזכרנו בתחיית המתים, זכרנום בדברים מעטים, ואמרנו שתחיית המתים פינה אמיתית. והביא אל זה שני דברים (למה לא האריך):

האחד מהם, שכל חיבורינו אמנם הם קב ונקי, ואין כוונתנו להגדיל גוף הספרים ולא לכלות הזמן במה שלא יביא אל תועלת. וכשנחבר, לא נחבר רק קצור העניינים. והדבר השני, שההארכה אמנם תהיה בציור עניין נעלם עד שישלם ציורו, או שהביא ראיה על אמיתותו ... ומפני זה נפרש העולם הבא ונבארהו, להעלמו ולהיותו עניין אשר בטבע מנהגו של עולם, כלומר הישאר הנפש. אמנם תחיית המתים הוא אחד מהמופתים, ומבואר מאוד, שענינו מובן, ואין שם אלא להאמין בו לבד.

אברבנאל:

אברבנאל מביא ראיות מן הכתוב לאמונת גלגול הנפשות שנתפשטה בימיו ע"י המקובלים.
לפי דעתו מצוות יבום אין לה טעם אחר אלא מפני שנפש המת תתגלגל בגוף הבן אשר יולד מאשתו ומאחיו. גם השכל יחייב אמת זו: כי ישרים דרכי ה', וראוי שכי האיש שמת בנערותו ולא יכול לקיים כל המצוות, או איש אשר חמימת מזג גופו הביאה אותו לחטא, תתגלגל נפשו בגוף אחר להשלים את המצוות או לתקן את אשר פגם בגוף הראשון (פרוש על דברים כ"ה ה'). אברבנאל האמין באמונה שלמה כי התורה נתנה מן השמים ע"י משה וחקירות המתפלספים הם כאפס וכאין נגד דברי התורה. בשל אמונתו זו מתח ביקורת על רלב"ג, שמואל אבן סרפא ושם טוב אבן פלקירא המקטינים את הנסים.

הרמב"ן:

בחיבורו שער הגמול מבאר לפי הגישה המסורתית המקובלת, היא שתחיית המתים היא השלב האחרון באחרית הימים, הצדיקים יקומו לתחייה ולא ימותו עוד, אלא הגוף שלהם יזדכך ויחיה עם הנשמה חיי נצח בעולם הבא.

סיכום

בעבודה זו למדנו דברים חדשים ומשמעותיים על האמונה בתחיית המתים:

לאורך הדורות היו הרבה מחלוקות סביב הנושא, והיו יהודים שלא האמינו בתחיית המתים, כי הם סברו שהיא לא כתובה במפורש בתורה. חכמי ישראל הקדישו מאמץ רב להוכיח שתחיית המתים היא מהתורה, כפי שהראנו בעבודה זו. גם לגבי הרמב"ם היו שחשבו שהרמב"ם לא מאמין בתחיית המתים, ולכן הוא היה צריך להראות שכן. גם הרמב"ן ואברבנאל עסקו בנושא והסבירו בפירוט את התהליך של תחיית המתים. מעבודה זו למדנו הרבה על נושא שלא הכרנו.

המאמר מוקדש לזכר אביתר אביבי ז"ל תהא נשמתו צרורה בצרור החיים