השלטון המלוכני לעומת השלטון הדמוקרטי להלכה - אבישי שפירא
מבוא
הנושא של מלוכה והדמוקרטיה ומה מהם עדיף, מעסיק רבים מרבני ישראל ורבים מהפילוסופים הגדולים העולם. לפעמים אפשר לחשוב שיש שחיתויות גדולות יותר בדמוקרטיה מאשר בשלטון מונרכי (מלוכני) , או שיש פחות התערבות של העם בענייני ההתנהלות השוטפת של המדינה, וחוסר יכולת להחליט על שליט ראוי, אלא הכול עובר בירושה בשלטון מונרכי.
אבל יש דבר אחד חשוב שחייבים לזכור:
שום תשים עליך מלך
לפי הפשט, לא משנה איזה מלך תשים עליך, העיקר שיהיה "מקרב אחיך"- או, כמו שהגמרא במסכת יבמות אומרת (מה:) :
"דאמר מר שום תשים עליך מלך- כל משימות שאתה משים אל יהיו אלא מקרב אחיך"- כל שליט שאתה שם שיהיה מקרב אחיך ולא מהגויים,
וממסכת סוטה (מא.) לומדים שמקרב אחיך זה אומר מי שאמו יהודיה – "אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נוכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה".
רש"י על המקום אומר:
אגריפס המלך- מלך ישראל היה, מזרעו של הורדוס (אדומי).
אחינו אתה- שאמו מישראל. רואים מכאן שאדם שאמו מישראל ראוי להיות מלך על ישראל. מהפסוק שום תשים רואים שיש מצווה לשים מלך.
ואפילו יותר מזה- יונתן בן עוזיאל אומר על הפסוק: "תתבעון אולפן מן קדם ה'" – תתבעו מלך, תבקשו עד שתקבלו. מכאן שצריך מלך, וחייבים מלך, רק השאלה איזה מלך צריך, האם מלך שהעם רוצה, או מלך שעובר מדור לדור ממשפחה מיוחסת משבט יהודה (בעל הטורים אומר על "מקרב אחיך" שזה בגימטרייה משבט יהודה), או האם בכלל בזמן שאין הסתר פנים, לתת לה' לבחור לנו מלך.
השליטים בתנ"ך והמחבר ביניהם
אם נסתכל על המלכים ועל השליטים בתנ"ך אנחנו נראה שאין מנהיג שנבחר, שלא היה קודם אדם שדאג ויצא להגנת כבוד האומה הישראלית במובן הלאומי.
ונראה כמה דוגמאות:
משה רבינו מופיע על במת ההיסטוריה הודות לרצח המצרי שפגע והתעלל בבן עמו.
יהושע: לא חָטא בחטא המרגלים וניסה לעודד את העם כדי שלא ישברו ברוחם.
ברק ודבורה: הרגו את סיסרא וכל צבאו.
גדעון: ניפץ ושיבר את מזבחות הבעל שהיו לאביו.
דוד: חרף את נפשו בפני גוליית בשביל שהוא לא יקלל את ה'.
ובכל המנהיגים במשך תקופה זו אנו רואים שרוח ה' פיעמה בהם, וכך גם בבית חשמונאי, העוז והגבורה שהייתה בהם גרמה להם לשלוט ליותר ממאתיים שנה (ע"פ מאמרו של הרב ד"ר אליהו רחמים זייני רב ישיבת ההסדר אור וישועה ורב הטכניון).
מכאן רואים שצריך שה' יבחר לנו מלך – שליט, בשביל שידריך אותנו בדרך הנכונה, כי אם אנחנו הינו אז בוחרים את המנהיג, הינו בוחרים כנראה מישהו לא ראוי, בגלל שאז עם ישראל עבד עבודה זרה, והם היו לוקחים מישהו שמבחוץ היה יכול להושיעם. אבל רק ה' יכול למצוא מנהיג שבאמת תוכו כברו כי ה' יודע את כל מחשבות האדם. אבל בזמן הסתר פנים, וכאשר עם ישראל לא עבד את ה' כמו שצריך, אנחנו ראינו שהיה מלך צדיק, אבל בְנו לא בטוח שהלך בכלל בדרכו, ואם העם היה רוצה מלך צדיק בזמן שהיה מלך רשע הוא לא היה יכול לקבל אותו כי זה מה שהיה ואף אחד לא העיז לצייץ מול השלטון.
לעומת זאת במשטר דמוקרטי אפשר כל מספר שנים לבחור ל"מלך" את מי שאני חושב שראוי להנהיג את המדינה ואם הרבה יחשבו כמוני אז מי שאני בחרתי יהיה השליט והוא יסמל את האינטרסים שלי במדינה וילך על פיהם, אבל גם בשיטה הזאת יש חסרונות, כי יכולה להיות שחיתות גדולה מאד ואפשר לקחת שוחד "מתחת לשולחן", ולרמות בבחירות.
והשאלה היא מה לפי הפרשנים עדיף שיהיה, דמוקרטיה או מלוכה?
דעת הפוסקים על העניין
הרמב"ם אומר כך:
"מלכי בית דוד הם העומדים לעולם "כסאך יהיה נכון עד עולם" אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלוכה מביתו, שהרי נאמר לירבעם "אך לא כל הימים"" (הלכות מלכים פ"א ה"ט).
רואים אם כן לפי הרמב"ם, שצריך להיות דווקא מלך ודווקא מבית דוד, ואם יש מלך משבט אחר תפסק מלכותו, ולא תימשך לבניו אחריו. ודוגמא לכך אפשר לראות את החשמונאים שמלכו אמנם 200 שנה אבל גם זה בסוף נגמר. לפי הרמב"ם המלך המשיח יחזיר את עַטְרָת מלכות דוד ליושנה (פ"יא ה"א). – לפי הרמב"ם אין שום אופציה לצורת שלטון אחרת חוץ ממלך, כי זה מה שהתורה ציוותה ואסור לשנות מזה.
הרדב"ז בפירושו על הרמב"ם, אומר דעה שחולקת על דעת הרמב"ם:
"והאי מלך היינו שהומלך ע"פ נביא או שהסכימו עליו כל ישראל אבל אם קם איש אחד ומלך על ישראל בחזקה אין ישראל מחויבים לשמוע אליו". יוצא אם כן לפי הרדב"ז שמלך ישראל זה מישהו שהומלך ע"י נביא או שהסכימו עליו כל ישראל אבל אין העדפה.
הרב סולוביצ'יק (המלכות בישראל):
לא משנה מה תהיה צורת השלטון העיקר שיתקיימו שני תנאים:
שיהיה מלך/ראש ממשלה רק אם יש בכך הכרח אובייקטיבי, ואם העם באמת צריך מלך באותו זמן להגנה וביטחון, אבל אם אין בכך הכרח אז מספיק שיהיה שופט או משהו כזה בסגנון, אבל חייבים שופט או שליט כלשהו שהרי נאמר בהרבה מקומות בתנ"ך: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" ואם לא יהיה מישהו שישלוט אז ע"י יחטא.
חייבים שע"י ידרוש מלך, ואי אפשר לשים לו מלך בכפייה שנאמר: "ואמרת אשימה עלי מלך" כלומר המלך חייב להיות אם העם רוצה בו, ואז העם ישלח נציגים אל הנביא או אל הכהן ויעשו תהליך מסודר ויבחרו מלך.
לפי הרב סולוביצ'יק היהדות אינה חפצה לקבוע אחת ולתמיד סוג מסוים של שלטון והסיבה לכך היא שכוח שלטוני קבוע שנמצא, יכול לגרום לשחיתויות כדוגמת שאול שנכנע ללחץ העם. אם כן אפשר להסיק מדברי הרב סולוביצ'יק, שהתורה התכוונה דווקא לשלטון דמוקרטי, כי התורה מעדיפה שלטון שנמצא לא אצל אדם אחד אלא אצל חבורת אנשים נבחרים, אבל מחוסר ברירה יש מלך.
הרב יעקב פילבר בספרו קדושה ומלכות אומר:
במקרא אנחנו רואים כמה צורות שלטון: שופטים, שוטרים, נביאים וכוהנים. ומהתורה רואים שצורת השלטון המועדפת היא דווקא מלוכה אבל בעיון יֵתֶר בפרשנים אפשר לראות שהדבר הזה לא כתוב בצורה הכרחית כמו "שופטים ושוטרים תתן לך" (דברים ט"ז י"ח), אלא "כי תבואו אל הארץ... ואמרת"- לא נחרץ.
כמו הגמרא בירושלמי (סוף פרק ב') "אשים אין כתיב אלא תשים דאת שווי עלך" – אין הקב"ה כופה עליך מלך אלא תשים מעצמך אם אתה רוצה.
אבל בפירוש הנצי"ב רואים דבר מעניין: כתוב "ואמרת" – אם וכאשר, וכתוב "שום תשים" – נחרץ, ויש סתירה בין שני הפסוקים ?!? עונה הנצי"ב: ונראה, דמשום דהנהגת המדינה משתנה, אם מתנהג ע"פ דעת מלוכה או ע"פ דעת העם ונבחריהם.
ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת ומלוכה, ויש מדינה שללא מלך הרי היא כספינה ללא קברניט". יוצא אם כן לפי הנצי"ב, שהשליט שיהיה כל דור זה שליט שיתאים לדורו, ואם בדור אחד יהיה ראש ממשלה זה לא סותר שבדור אחר יהיה מלך או כל צורת שלטון כלשהי.
האברבנאל לעומת האחרים יוצא נחרצות נגד הרמב"ם ואומר: הנהגת ציבור היא הנהגה טובה, ויותר טוב אם היא גם מתחלפת משנה לשנה, ועוד יותר טוב אם יש ועדה שחוקרת את מעשי אותה הנהגה בסוף שנת שלטונם, ואם צריך להעמידם למשפט יעמידו אותם למשפט. וזה יותר טוב משלטון יחיד כי ליחיד יש סיכויים גדולים יותר לטעות מה שאין כן בהנהגת ציבור, שאם אחד טועה אז כל השאר ימחו בו, וגם הידיעה שהם עתידים לתת את הדין מרתיעה אותם.
יוצא לפי האברבנאל שהנהגת ציבור ואפילו הנהגת ציבור ובתוך ההנהגה הזאת יש ראש (ראש ממשלה וסבביו חברי הכנסת), טובה יותר ממלוכה גם כי יש פחות סבירות לטעויות כי אם אחד טועה, כולם (מרבית חברי הכנסת) ימחו בו, וגם כי חברי ההנהגה יודעים שיש מעליהם ועדת חקירה (מבקר המדינה ובית המשפט העליון) שתשפוט אותם בעת הצורך.
והעובדה היותר חשובה היא, שאם חברי ההנהגה ירצו להיבחר שוב הם יצטרכו למלאות את רצון העם, ואם הם לא יעשו זאת פשוט לא יבחרו בהם, וזאת דרך טובה מאוד למנוע שחיתויות.
הרצל להבדיל כותב ביומנו ( חלק א' 21 ביוני 1895): "אני מתנגד לדמוקרטיה מפני שאיננה יודעת מידה הן כשהיא מתהללת והן כשהיא מחללת ומביאה לידי פטפוטי פרלמנט , ולסוג המכוער של פוליטיקאים רודפי בצע" ועוד הוא כותב שם "הדמוקרטיה היא שטות מדינית היכולה להתקבל רק על לב ההמון בשעת התרגשות של מהפיכה"
סיכום
אפשר להגיד שהשיטות שלטון בישראל הן נזילות וזה נקבע ע"י צורת השלטון שרוב עם ישראל רוצה בו (כמובן כל עוד שזה לא פוגע במסורת היהודית), והדברים נכונים גם לגבי הדמוקרטיה.
ואם ביום מן הימים יבוא מישהו ויחליף את הדמוקרטיה אנחנו לא נצטרך להילחם בשביל שהיא תישאר, וננהג לפי הכלל: "כבתה אין זקוק לה" .
היום במצבינו הנוכחי המשטר הדמוקרטי הוא כמעט היחידי שיכול לשמור על אחדותה של האומה הישראלית, ולכן עדיף אותה על גבי שלטון מלוכני אבל מי יודע אולי ביום מן הימים אנחנו נזכה ונוכל להגיע לדרגה בה מלך מבית דוד ימלוך עלינו למרות הקושי הכרוך בכך ועל ידי כך נזכה בעזרת ה' לגאולה השלמה במהירה בימינו אמן.
מאמרי מוקדש לזכר אביתר אביבי ז"ל.
לא זכיתי להכירו אך כפי מה ששמעתי עליו המשפט "צדיקים במיתתם קרויים חיים", נאמר גם על נשמתו ולכן הוא עדיין נשאר עמנו בין כותלי הישיבה, ואת חסרונו אנו מרגישים בכל יום.
יהי זכרו ברוך.
בטעינה...